פסק-דין בתיק עמ"נ 35047-07-13

 ההליך שבפני הוכתר בכותרת "ערעור מנהלי"  ועיקרו השגת המערערת על החלטות בית הדין לביקורת משמורת מיום 2.5.13 מיום 19.5.13 ומיום 25.6.13 שלא לשחררה ממשמורת. 

הערעור מכוון  גם כנגד צו ההרחקה שהוצא לעותרת, אך בגוף הערעור אין התייחסות לצו ההרחקה.

העובדות הרלוונטיות:

1.         המערערת נתינה אתיופית הסתננה לישראל ביום 1.3.08 דרך גבול מצרים.

המערערת הגישה בקשה למקלט מדיני וביום 7.12.11, רואיינה על ידי יחידת ה-RSD,  ומסרה במסגרת השימוע שנערך לה כי הסתננה לישראל כדי לחפש רמת חיים גבוהה יותר, ואין לה קרובי משפחה באתיופיה. המערערת לא  טענה כי קיים חשש לחייה (נספח 3 לעיקרי הטעון של המשיב).

ביום 22.12.11 סורבה בקשתה למקלט מדיני והיא התבקשה לצאת מישראל תוך 7 ימים.  

2.         בחודש דצמבר 2011  הגישה המערערת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (עת"מ 53098-12-12) במסגרתה ביקשה להשוות את מעמדה למעמדו של מי שנטען כי הוא בעלה (באותה עת) ואשר שהה באופן זמני בישראל תחת מדיניות אי ההרחקה החלה על אריתראים.  ביום 13.1.13  נמחקה העתירה תוך הותרת צו הביניים המונע את הרחקתה מישראל  למשך 60 יום על כנו, כדי לאפשר לה להגיש בקשה להשוואת מעמדה עם מעמדו של בעלה הנטען.  

המערערת לא הגישה בקשה להשוואת מעמד. לטענתה, ערב הגשת הבקשה  בעלה עזב אותה.

3.         ביום 1.5.13, נעצרה המערערת.

בשימוע שנערך לה על ידי הממונה על ביקורת הגבולות טענה כי נפרדה מבעלה הקודם האריתראי וכעת היא נמצא בזוגיות עם נתין אריתראי אחר. לראשונה טענה כי ברחה מאתיופיה כי רצו לגייס אותה לצבא. עוד טענה העותרת כי הגישה בקשה למעמד מטעמים הומניטריים.

מפרוטוקול שמיעת הטענות (נספח 6 לתגובת המשיב) עולה כי  בדיקה שנערכה על ידי המשיב לא העלתה כי הוגשה בקשה מטעמים הומניטריים.

הוצא לה צו משמורת.

4.         בדיון שהתקיים בבית הדין לביקורת משמורת   ביום 2.5.13   נשאר צו המשמורת על כנו.

גם בדיון נוסף שנערך בבית הדין לביקורת משמורת ביום 25.6.13  נותר צו המשמורת על כנו.

5.         ביום 2.6.13   הגישה המערערת עתירה מנהלית לבית משפט זה  (עת"מ 825-06-13) והיא נידונה בפני סגן הנשיאה כב' השופט אברהם יעקב. בעתירה טענה המערערת כי יש לשחררה ממשמורת ולבטל את צו ההרחקה שהוצא נגדה משום שהיא מנהלת חיי זוגיות עם אזרח אריתראי אחר. כמו כן טענה כי הגישה בקשה לוועדה לענינים הומניטריים לפי סעיף 3א1 לחוק  האזרחות והכניסה  לישראל (הוראת שעה) תשס"ג -2003  (להלן "הוראת השעה") וטרם התקבלה החלטה בעניינה.

בתגובה לעתירה טען המשיב כי הוועדה לעניינים הומניטריים איננו הגוף הרלוונטי לטפל בעניינה של המערערת משום שהוראת השעה  עוסקת בבקשות לאיחוד משפחות של אזרח ישראלי עם תושבי אזור או של אזרח או תושב של מדינה המנויה בתוספת והעותרת אינה נמנית עליהם. ביום 18.6.13  נמחקה העתירה בהעדר סמכות מקומית, מאחר וב"כ המערערת טען בדיון כי בידו אישור שהבקשה הגיעה למטה הארצי של משרד הפנים בירושלים.

6.         המערערת הגישה עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מנהליים   בירושלים (עת"מ 52471-06-13) שנידונה בפני כב' השופט מרזל.  

ביום 27.6.13,  נמחקה העתירה על הסף משני טעמים: ראשית, משום שהיה על המערערת להגיש ערעור מנהלי ולא עתירה מנהלית שעה שכל מבוקשה במסגרת אותה עתירה היה שחרורה ממשמורת. ושנית,  משום שעתירה המכוונת כנגד  אי קבלת החלטה בבקשה לפי סעיף 3א1 להוראת השעה איננה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהלים.

7.         ביום 7.7.13 הגישה המערערת השגה לועדת ההשגה לזרים (השגה 422/13) בה קבלה על אי קבלת החלטה בבקשתה למעמד מטעמים הומניטריים.